כשאנו באים לעסוק בתופעת הסמים והאלכוהול אנחנו צריכים להתמודד עם מצב שבו האלכוהול כבר נמצא ולגיטימי בחיינו. הורים המבינים ביין איכותי ומשובח, יין לקידוש , אלכוהול הנמצא בבתים על השולחן בסעודות שבת וחג, חייב איניש לבסומיה בפוריא….

הסמים הם כבר לא דבר הנלחש מפה לאוזן, בתקשורת מדברים על לגליזציה, כולם יודעים להסביר שזה פחות מסוכן מאלכוהול ונרגילה, ידוענים מודים שהם צרכו בעבר סמים , ובכלל גם אנשים מוכשרים ומוצלחים משתמשים בסמים והם לא בדיוק תחתית החברה במושגים הנפוצים.

במאמר זה נעדיף לא להכליל ולהוקיע את מי שצורך, אלא לנסות להתייחס לתופעה במישור העקרוני התרבותי והרוחני.

​

שאלה של תרבות 

האם זה באמת צורך אמיתי להשתחרר ולזרום או שזה בסה”כ חיקוי תרבותי זול למה שרואים בסרטים?

​

התמכרות 

התמכרות היא שעבוד ואובדן שליטה בלי קשר אם זה מסוכן או לא. חוסר היכולת להשתחרר מהרגלים מסוימים הם אובדן של האישיות העצמית.

​

מודעות ושליטה

אלכוהול וסמים פוגעים במודעות וברציונל.

האם צריך כל הזמן בכל רגע ורגע להיות בשליטה? לפעמים כן לפעמים אולי.

אבל זה יותר שאלה עקרונית – מעגל חברתי, צורת בילוי, קשרים אישיים שזמן רב ומשמעותי נמצאים במצב בו המודעות פגומה עלולים להתדרדר ולהיות בנויים על בסיס תוכן לא נכון.

​

בריחה

בבריחה מתעלמים מהבעיה ובעצם לא מתמודדים איתה . מי שחייב להיעזר בסמים ואלכוהול כדי להירגע ולהשתחרר בעצם חי על אקמול מבלי לטפל בבעיה

​

יין ישמח לבב אנוש

יין בכוחו להעצים רגשות, לתת לשמחה לפרוץ ולהתרחב מעבר לרציונל המגביל וכובל אותה בחיי היומיום.

אבל המבחן הוא האם אתה באמת מסוגל להיות שמח גם בלי אלכוהול? שמחה אמיתית קיימת במצב של הרמוניה פנימית ושלמות.

גם עם קביים אפשר לרקוד – אבל בסוף אתה עם קביים. יש כאלה שמסוגלים לשמוח בלי מאיצים מסוגים שונים.

​

נכנס יין יצא סוד

השאלה את מה זה מוציא? את הכוחות החיוביים שבנו או את הכוחות השליליים?

האם זה נותן לנו להתעלות מעל החיים להיות מה שאנחנו באמת או שזה חושף את מה שאנחנו עכשיו?

האם זה תופעה של רגעי שיא חיוביים? או שזה ניסיון לחיות באיזה שיא מזויף כל הזמן?

חיים של משמעות

מי שיש לו חיים של משמעות ומחובר לעשייה משמעותית המקיפה את חייו לא מרגיש צורך באלכוהול לא מרגיש צורך בסמים , אין לו חלל שהוא צריך למלא אותו, הוא לא משועמם והוא לא צריך לחפש במה למלא את הזמן.

​

חיים של אמונה

נוער המבין שהעולם הרוחני שלו הוא זה שיקבע את עתידו והוא עסוק כל הזמן בלפתח את עולמו הרוחני, נוער שהיחס שלו לאלוהים אינו עניין של אינרציה אלא חוויה עמוקה, אז כל שעות היממה הם עמוסי משמעות לגביו. כל מהלך חייו מכוון להתקשרות באין סוף ברוך הוא. ככל שהוא יהיה יותר דבק באלוקיו יהיה יותר הוא, יהיה יותר מלא ללא צורך במילוי מן החוץ

​

נשמה

יש בנו נשמה אלוקית , היא שואפת להדבק בריבונו של עולם, היא רוצה להתמלא בתוכן חיובי של תורה ומצוות. כשהיא לא מוצאת את זה היא מחפשת דברים אחרים להתמלא מהם.

​

המקום של האלכוהול בחיינו

האמונה איננה שוללת את היין ואת השפעותיו החיוביות, היא ממקמת אותו.

אסור ולא נכון לאסור את המותר ובטח את המצווה. משקאות אלכוהוליים יש להם טעם טוב ויכולים לסייע באווירה טובה.

זה כמו סוכר שמוסיפים למאכל – זה מתוק, גם בפני עצמו, אבל לא בטוח שזה טוב.

לכן מקומה של השתייה – בחיק המשפחה, בבית תוך כדי סעודת השבת, במינון והשגחה.

כאשר הנער רואה שהוריו לא שוללים מכל וכל את האלכוהול, הם אינם מתקיפים אותו ומנסים להוכיח אותו ההיפך, אלא מקיימים שיח חינוכי פתוח על השתייה,מקומה, עיתויה והיקפה, אז התהליך החינוכי הוא בכיוון הנכון.

 

סיכום

אלכוהול הוא לא רע – אבל הכל תלוי מה אתה מה יש בך פנימה , מה העיתוי ומהו התוכן , מה עיקר ומה טפל,

סמים זה רע – כי זו דרך רדודה להתמלא במשהו

בין סמים ובין אלכוהול נוער משתמש זה מאוד מדאיג