יש בך נשמה גדולה

 

עמדת הנפש הבסיסית בעבודה עם נוער היא של אמון ואהבה. המשמעות של אמון היא הכרה בנשמה הגדולה, ביסוד הטוב הטמון בכל אחד ואחד. עמדה כזו לא מתפעלת מהצורה בה אנחנו פוגשים את הנוער, היא יודעת שהכל זה כיסויים, ובאמת בפנים הכל זהב טהור.

משל לגחלת עמומה מכוסה בפיח, שרק צריך לנפוח בה, להסיר את השכבה החיצונית ולגלות שבפנים הכל בוער...

 

איפה זה פוגש אותי בתור עובד נוער?

 

הנוער מחפש את עצמו ומחפש את הזהות שלו, הוא מכסה את עצמו בחספוסים וכיסויים רבים כמנגנוני הגנה. לפעמים הוא מחפש במקומות לא נכונים. לא כי הם רעים, אלא לפעמים קצת מבולבלים.

בעולם הבלתי פורמלי "אין ייאוש בעולם כלל" , גם במקום שהכל התייאשו ממנו, כולל הוא עצמו.

הסתכלות חינוכית מאמינה שאין ילדים רעים - יש ילדים שרע להם. (זה לא שאין מעשים רעים, בוודאי שיש! ,אלא במקום הפנימי, העמוק

הוא רוצה באמת את הטוב)

 

איך זה עובד?

 

עובד נוער הלומד להאמין בנוער עושה בו את השינוי המשמעותי ביותר עוד לפני שאמר לו מילה אחת. הוא מחזק את בטחונו העצמי, משדר לו מסוגלות להתמודד עם אתגרים, מגלה לו את הכוחות שיש בו ואת הערכים והטוב הקיימים בו.

אמון  אמיתי יוצר קרבה ומוכנות להיחשף, אבל אם נשדר זיוף - הנוער יזהה את זה ותיווצר סתימה בתקשורת.

 

איך אני בונה בעצמי אמון?

 

לא תמיד זה פשוט, כי זה מצריך להסתכל פנימה, אל התובנות שלי על אנשים , על החברה ועל נקודת האמת הקיימת בכל אחד.

היכולת לזהות מה מפריע לי בנער/ה, בהתנהגות, ולמצוא את הנקודות החיוביות ולהתמקד בהם,

ללמוד על גדלות נפש האדם, ללמוד על הצלחות של בני נוער שאף אחד לא האמין בהם,

ולבסוף, פשוט לצאת לרחוב, להתנסות, לראות את האור שיש בלב של הנוער, ואת הרצון התמים להתקדם ולתת.

 

"מעשה ברב אריה לווין שהלך בדרך, ומולו בא תלמידו לשעבר. חצה התלמיד את הכביש לצד השני.

ר' אריה חצה גם את הכביש, השיג אותו ושאלו: "אני שמח כל כך לפגוש אותך! למה ניסית להימנע מלפגוש אותי?"

ענה התלמיד: "התביישתי, הרב, משום שאין על ראשי כיפה..."

הסתכל עליו הרב אריה בעיניו הטובות ואמר לו: " חברי, אינך רואה?? אני אדם נמוך, אני רואה רק עד הלב..."